בסמסטר הראשון בו התחלתי ללמד, הסטודנטים חתמו על עצומה וביקשו שיחליפו אותי באמצע הקורס, כי ההוראה שלי כל-כך גרועה. מאז חלפו הרבה שנים, וההוראה שלי עובדת טוב, גם בעיני וגם בעיני הסטודנטים. אבל בשנים האחרונות התחדדה בי המחשבה שזה לא מספיק. שאני רוצה שההוראה תהיה יותר אפקטיבית ויותר רלוונטית.
בשביל שזה יקרה אני עושה שני דברים שקשורים אחד לשני: (1) אני מרחיבה את הלמידה הפעילה בשיעורים. לפני כל שיעור אני בודקת אם אני יכולה להחליף קטע דיבור בתרגיל, ואם כן – אני עושה את זה. (2) אני שואפת ללמד פחות חומר ויותר מיומנויות.
אפשר לדמות את הלמידה לבניית בית. בשני המקרים צריך גם חומרים וגם כלים. בעבר השקעתי מאמצים בשיפור חומרי הלימוד שהסטודנטים ירכשו, כיום אני משקיעה יותר מאמצים בשיפור הכלים (המיומנויות) שהם ירכשו.
ההכרה בחשיבות המיומנויות והלמידה הפעילה שינתה את האופן בו אני מסתכלת על הוראה. התחלתי לשנות את הקורסים שלי וגם להציע קורסים חדשים ותכניות חדשות. היוזמה הכי קיצונית שלי, עד כה, היתה להציע תואר שני שמתמקד במיומנויות ואין בו בחינות בכלל. אני עדיין אופטימית שבעתיד הרעיון הזה יתממש. יוזמה פחות קיצונית, אבל עדיין די חריגה, היא הקורס החדש שלימדתי השנה (תשע"ט) בשם "פיתוח מיומנויות לשוק העבודה החדש". הקורס הוא קורס בחירה ל-40 סטודנטים שנים ב-ג במחלקה למנהל-עסקים, במרכז האקדמי רופין. מטרת הקורס היא לפתח מיומנויות עבודה חשובות בקרב הסטודנטים.
מספר גופים לאומיים ובינלאומיים הכינו רשימות של מאפיינים הנדרשים בשוק העבודה החדש. הרשימות האלה מתבססות על ניתוח מגמות בעולם, על ראיונות עם מעסיקים ועוד. בגדול, אפשר למקם את המאפיינים האלה על רצף. בצד אחד נמצאות יכולות (שהן במידה רבה מולדות וקשות לשינוי), לדוגמא, אינטליגנציה. בצד השני נמצא ידע נלמד כמו אקסל או אנגלית. מתוך הרשימות האלה בחרתי מיומנויות שנמצאות באמצע הרצף. חלקן קרובות יותר לצד של היכולות וחלקן לצד של הכישורים. מדובר על מיומנויות כלליות שיכולות לסייע במגוון רחב של מקצועות. לדוגמא: פתרון בעיות, יצירתיות, חשיבה ביקורתית, עבודת צוות, הקשבה, אוריינות מידע, ולמידה עצמאית.
מבנה השיעור הוא די קבוע. הסטודנטים נכנסים לכתה המסודרת לעבודה ברביעיות. הם מתיישבים לפי חלוקה רנדומלית שעשיתי בעזרת מוודל, כשבכל שיעור יש קבוצות שונות. בתחילת השיעור אני נותנת הסבר תיאורטי קצר על המיומנות של אותו השיעור. אחרי זה רואים סרטון קצר וכל קבוצה עונה על שאלות. לאחר מכן מגיע רצף של תרגילים כשבינהם יש הסברים קצרים.
לדוגמא, אחד התרגילים שעשינו לפיתוח החשיבה הביקורתית (אחרי שלמדנו טכניקה מסויימת) הוא לתכנן מחדש את הקורס. זו פעילות שלדעתי יכולה להתאים גם בקורסים אחרים כחלק מסיכום הקורס.
בסיום הפעילויות ישנו תהליך של רפלקציה אישית או קבוצתית, ואז יש סיכום של העקרונות לשיפור המיומנות שנלמדה. ב-15 הדקות האחרונות מספר סטודנטים מעבירים הפעלה על מיומנות לבחירתם. למשל: לימוד שפה, תקשורת, עבודת צוות. בבית הסטודנטים צריכים למלא במוודל יומן רפלקציה המתייחס בעיקר ליישום המיומנות שנלמדה בשיעור, בחיי היום-יום.
מתוך כל המיומנויות שבחרתי ללמד, אני מייחסת הכי הרבה חשיבות ללמידה עצמאית - היכולת ללמוד בעצמך את מה שמעניין אותך. לכן, יש מטלה נפרדת בה כל סטודנטית בוחרת נושא אישי אותו היא לומדת במשך כמה שעות דרך פלטפורמה ללמידה עצמאית כמו קורסרה ואז מדווחת על תהליך הלמידה. דוגמאות לנושאים שנבחרו הם: ספרדית, סינית, ניהול זמן, קסם בימי הבינים, אקולוגיה, שיווק ספורט, ארכיטקטורה, צילום, לינוקס, ניהול מוצר, כתיבה שיווקית.
הציון בקורס חושב בדרך הבאה: 55% השתתפות פעילה בשיעורים, 15% פרוייקט למידה עצמאית, 20% יומן רפלקציה, 10% העברת פעילות כיתתית.
מתוך משובי הסטודנטים ניתן היה לראות שהנושא המרכזי לשיפור צריך להיות היקף הקורס ומסגרת הזמן שהוקצתה לו. חלקם הרגישו שהקורס היה עמוס ושהדרישות היו מרובות. גם מבחינתי העומס היה האתגר העיקרי, בעיקר בזמן השיעורים. כדי להספיק לעשות מה שרציתי, עבדתי עם שני סטופרים במקביל ותכננתי כל פעילות ברמת הדקות.
מתוך המשובים ניתן גם היה לראות שהסטודנטים היו מרוצים מהקורס. הם ציינו לטובה במיוחד את החלוקה הרנדומלית לקבוצות. זוהי פעולה קטנה שניתן לשלב בהרבה קורסים, ויש לה מספר יתרונות. ראשית, הסטודנט לא נתקע באותו תפקיד קבוצתי כל השנה; בכל קבוצה הוא נכנס לתפקיד אחר, בהתאם לחברי הצוות. שנית, הסטודנטים מכירים האחד את השניה. שלישית, הם לומדים לעבוד עם אנשים שונים. רביעית, ישנו שילוב טוב יותר של סטודנטים מקבוצות מיעוט וסטודנטים המתקשים במצבים חברתיים. חמישית, רמת המעורבות גבוהה יותר, כי אני לא יכול לבנות על כך שחברה שלי תכסה על חוסר הפעילות שלי.
בסך-הכל, הקורס היה מוצלח. זה לא קורס שקל ללמד אותו או לתכנן אותו. קשה להעביר שיעור סדנאי לכתה של 40 איש. זה דורש הרבה תכנון ומחשבה. אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות זאת בשלב מוקדם יותר בקריירה שלי.
נהניתי מאוד ללמד אותו, ואני חושבת שהוא השיג את מטרותיו העיקריות. הסטודנטים פיתחו מספר מיומנויות חשובות ופיתחו גם את המודעות לחשיבותן.
אם יש שאלות או הערות, אשמח לשמוע מכם.